ללמוד לרכוב על אופניים בגיל מבוגר

אם דחיתם את זה שנים

אולי אמרתם לעצמכם שתלמדו מתישהו. אולי ניסיתם פעם וזה נגמר רע. ואולי פשוט לא יצא, ואז עברו עוד עשר שנים והרגיש מאוחר מדי.

זה נפוץ הרבה יותר משנדמה. אנשים בני שלושים, ארבעים ושישים לומדים לרכוב כל שבוע, והם מגיעים בדיוק עם המשפט הזה: "אני היחיד שלא יודע".

אף אחד לא רואה, ואף אחד לא שופט. רק אתם והמדריך.

מה באמת עוצר, ומה עושים עם זה

1. 1

   פחד ליפול

   לכן השיעור מתחיל בלי דוושות בכלל, והאוכף מונמך כך ששתי כפות הרגליים על הקרקע. אתם יכולים לעצור לבד בכל רגע, ולכן אין ממה ליפול.

2. 2

   פחד להיראות

   השיעור פרטי, במגרש סגור, ובשעה שנוחה לכם. לא תלמדו לצד ילדים ולא מול קהל.

3. 3

   "אני מבוגר מדי"

   האיזון אינו יכולת שנעלמת עם הגיל. אתם עומדים, הולכים ומסתובבים כל יום. הגוף כבר יודע את העבודה, הוא רק לא עשה אותה על שני גלגלים.

4. 4

   "אין לי אופניים"

   אופניים, קסדה ומגנים מגיעים איתנו, בכל המידות. אין מה לקנות לפני שיודעים לרכוב.

איך נראה השיעור הראשון

לא רצים מאחוריכם ולא מחזיקים את האוכף. מורידים דוושות, מנמיכים אוכף, ומתחילים בהליכה עם האופניים. אחר כך דחיפה קלה וגלישה של שנייה. אחר כך שתיים.

ברוב המקרים, לפני שנגמרות 45 הדקות אתם כבר מגלגלים לבד. הדוושות חוזרות רק אחרי שהאיזון עובד, וזה החלק שכמעט תמיד מפתיע אנשים בקלות שלו.